<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א חי"ב</h1>
<h2>דף צב:</h2>
מי שהזמינוהו ומסרב לבא לפני דייני ישראל יכול להביאו בערכאות של גוים כך דקדק רב פלטוי גאון בקמא פר' החובל באותה הלכה מנא הא מילת' דאמור אינשי קרית לחברך ולא ענייך דחי גודא ושדא עילויה וכן פי' רבינו יוסף טוב עלם קרית לחברך כלומר קרית אותו בדיני ישראל ולא רצה לבא גודא רבה שדי עילויה כלומר השלך עליו כותל גדול שלא יוכל להשמט כלומ' שיבא עליו בדיני גוים ונוטל רשות מב"ד ומציל מידו אם לא רצה לבא בדיני ישראל וכתב בעל העטור שמעכב התפלה שלשה פעמים ומתירין לו קמא.
<h2>דף קיב:</h2>
זמן בית דין תשעים יום הוציא עליו חבירו שטר חוב ואמר קבעו לי זמנא ומרענא ליה לשטריה קבעי' ליה זמנא פי' והוא שנראה לבית דין שאינו עושה להשמט. ויש מי שכתב כי הזמן לפי ראות עיני בית דין לפי האדם ולפי דבריו וכן כתב הרשב"א ופי' התוספות כי זה הזמן ל' יום כשיעור זמן ב"ד ואם לא בא בזמנו ממתינין לו שני וחמישי ושני ואם לא בא כתבינן ליה פתיחא עילויה כלומר שטר שמתא ונותנין לו זמן של צ' יום ומתרין בו בכל ל' יום אם הוא במקום שיכולין להתרות בו ל' ראשונים לא כתבינן אדרכתא פי' שבכל מקום שימצא נכסיו שיגבם בחובו דילמא אזוזי קא טרח שלשים אמצעים כמו כן דילמא לא נשכח למיזף וטרח למזבן ל' אחרונים דילמא ההוא דקא זבין קא טרח מכאן ולהבא כתבינן אדרכתא ודוקא דמשתמט ואמר אתינא אבל לא אמר אתינא כותבין אדרכתא לאלתר בלא זמן צ' יום. ודוקא אמלוה אבל אפקדון כותבין לאלתר אחר שמתא בלא צ' יום. ובמלוה שאמרנו דאי אמר לא אתינא כותבין לאלתר דוקא אמקרקעי אבל אמטלטלי אין כותבין לאלתר אדרכתא ואפילו אית ליה למלוה מקרקעי עד צ' יום פי' שמא יאכל המלוה המטלטלין ויבא להו למירע השטר ואישתדוף קרק' למלוה ולא ימצ' לוה ממה לגבו' ממלו'. וכשכותבי' אדרכתא מודיעין לו לעולם ודוקא דמקרב כגון דאזיל לשליחא בשלישי בשבת ואתו ב"ד ואוקי בה בבי דינא אבל מרחק יותר אין מודיעין לו. וקובעין זמן על פי אשה ושכנים ההולכים לפי תומם אצל הנתבע וסמכינן עליהו שיעשו מה שאמרו להם ב"ד ואפילו אינן שלוחים לאותו דבר בלבד ומשמתינן עליהו וכ"ש אשליח ב"ד אפילו לא חזר לב"ד לומר זימנתי אותו ודוקא דליתיה במתא אבל איתיא במתא לא סמכינן על השכנים שיאמרו ימצא אותו שליח ב"ד ויאמר לו ויסמכו על זה ולא אמרו לו והפת[י]חא לא קרעינ' עד שיבא ואם בא וצאית דינא קרעינן לה מיד אבל קוד' לכן לא אפי' אמר אתינא אבל אמר צאיתנא קרעינן כלומר אם אמרו לו צא תן לו וסרב ונדוהו על כך ובא לבית דין ואמר צאיתנא מתירין אותו מיד אפילו לא הביא מעו' דאמרינן טרח וזבין. ויש מן הגדולים שכתבו כי כשמשמתין אותו דוקא כשאין לו נכסים ידועים או כשנודע שיש לו מעות ואינו רוצה לפרוע חובו אבל אם אין לו מעות ידועים בעין ויש לו נכסים אחרים לא משמתינן ליה אלא יורדין לנכסיו. וכשנותנין זמן שני וחמישי ושני בכל פעם מזמינין אותו וזהו זימנא וזימנא בתר זימנא ואם לא בא ביום שלשים ממתינין לו כל היום אם לא בא למחר משמתין אותו ודוק' איש אבל אשה שיושבת בבית מיד מורדת היא וכותבין עליה פת[י]חא מיד. וכתב הרמב"ן שגם באיש המצוי בעיר מנדין אותו בפעם הראשון ואין מזמינין שלשה פעמים אלא למי שדרכו לילך על הכפרים והוא יוצא ונכנס. ולא קבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בער' שבת ויום טוב אבל קובעין ביומי ניסן לאחר ניסן וביומי תשרי לאחר תשרי אבל לא בערב שבת לאחר השבת לפי שטרוד להכין לשבת וישכח ההזמנה בקמא וקדושין. הבא ליפר' שלא בפני לוה אם הוא קרוב כמו מהלך יום אחד מודיעין אותו ואם הוא רחוק יותר מקיימין השטר ויורדין בין לקרקע בין לטלטל ואי טעין לוה כשהוציא עליו שטר חוב תנו לי זמן ואפרע נותנין לו זמן ל' יום ולאחר ל' יום כותבין אדרכתא ונראה כי בשטרות שלנו שכותבין בלא זמן בית דין אין נותנין לו זמן כלל כי כל תנאי שבממון קיים ומה שכתבתי באשה שאין נותנין לה זמן כתב ר"ח כי הוא הדין באיש שמצוי תמיד בעיר. כתב רב אלפס בהגוזל בתרא וששאלתם פתיחא היכי דמיא אדם שנתחייב בבית דין וסרב ועבר על גזירת בית דין כותבין לקהלו' ישראל פלוני גזרו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפלל בעשרה ולא יזמן בשלשה ולא תמולו לו בן ולא תקברו לו מת והוציאו בניו מבית מדרש ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו את הדין עד כאן נראה מדבריו שכל זה אחר הנדוי שהוא שלשים יום ואם אין חוזר במה שבידו וכן כתבו הגאונים כי השמתא שלשים יום ואם לא חזר מכריזין וכותבין פתיחא כמו שכתבנו ומוציאין אותו מכלל ישראל וכתב הרשב"א כי ביד הדיין הוא שלא לנדותו ולכופו בענין אחר וכן נראה מעובדא דירוש'. שליח בית דין נאמן כשנים להזמנה לנדותו אבל לא לממון כלומ' לכתוב עליו פתיחא שמחסרו ממון שצריך לפרוע הפתיחא ואין בו כי אם עד אחד בקמא ובקדושין. ויש מי שכתב דה"ה שאינו נאמן שליח בית דין לבדו לכתוב עליו אדרכת' ויש מי שכתב דוקא להוציא ממון פתיחא אבל לכתוב עליו אדרכתא שהוא לפרוע חובו נאמן כבי תרי כי השטר בחזקתו וכן נראה עקר. שלשה דיינין שיושבין והלך שליח בית דין להזמין בשמ' ולא אמר כי אם בשם אחד מהם ולא בא לא כתבינן פתיחא עליה עד שיזמין בשם השלשה ודוקא כשאינו יום נועד לישב לדין אבל ביו' קבוע לדין אפילו לא אמר אלא בשם אחד מהם כתבינן פתיחא סנהדרי' [ח' ע"א]. בן אינו נעש' שליח נגד אביו להכותו ולקללו חוץ ממסי' ומדיח בסנהדרין [פ"ה ע"ב]. נשים יקרות אינן באות לב"ד אלא מסדרות טענותיהן לפני שליח בית דין ואם ראו למנות שליח הרשו' בידם שבועות [ל' ע"א]. ראובן תובע לשמעון שהזמינו לדין ולא בא ושיפרע קנס ההזמנה ושמעון כופר שלא הזמינו וראובן אומר אני אביא עדי' ומיראתו העדים חזר שמעון והודה שהזמינו ושיביא עדים שבא מיד להזמנתו הרי זה כאותה שאמרו כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ואינו נאמן אפילו יביא עדי' שלוה ופרע כמו כן בכאן כבר אמר שלא הזמינו ואינו נאמן שבא אפילו יביא עדים כך כתב הרא"ש בתשובה. כתב רמ"ה הא דאמרינן דאין קובעין זמן בניסן ובתשרי דוקא למי שאינו בעיר וצריך לבא להזמנה מעיר לעיר אבל מי שהוא בעיר קבעינן ליה ודיינינן ליה אפילו בחולו של מועד. הא דאמרין דאין קובעין זמן ביומי ניסן וביומי תשרי כתב הרמב"ם ז"ל בשביל שהם ימי טורח בשביל המועד. [ורש"י] כתב משום שהם ימי קציר ובציר ונ"מ למקומות שאין בהם קציר ובציר. וסוף אם הדיין רואה שהוא עושה להשמט יכוף אותו לדון בגמרא.
